שבץ מוחי הוא מצב רפואי טראומתי שמסכן חיים.

דמיינו מערכת הפעלה של מחשב או של טלפון נייד. כל הפעילות מתרכזת בפקודות של המערכת. כשמדפדפים בפייסבוק, כששולחים קישור לפגישת זום, כשמקליקים על אפליקציות שונות ועוד אין ספור פעולות של חיי היום-יום שלנו. בלי מערכת הפעלה אין פעילות – וכך פועל גם המוח. רק יותר מורכב, וגם יותר מסתורי. המוח מפעיל את כל הגוף, גם על "טייס אוטומטי" כמו פעימות לב, וגם פעילות יזומה, כמו ללכת, לדבר ולעבוד.

בשבץ מוחי חלק מהמוח מפסיק לתפקד. 

זה קורה משלוש סיבות עיקריות: גידול במוח, קריש דם שסותם את העורק, או שטף דם שמונע המשך פעילות תקינה.

במקרה הטוב האיזור שנפגע מצליח להתאושש, לעיתים ללא פגיעה בפעילות התקינה. אבל לעיתים אין זרימה של דם לאיזור הפגוע ונגרם נזק ברמות שונות, הכל תלוי באיזור ובעוצמה. 
לשבץ קיימות גם תופעות לוואי שונות, ביניהן הפרעה בדיבור או בראייה, חולשה, שיתוק של הגפיים וקשיים בהליכה. לעיתים עלול אירוע מוחי להסתיים במוות. 


השיקום תלוי בחומרת הפגיעה, במידת ההצלחה בטיפול הראשוני וביכולת האישית להשתקם.
בדרך כלל אין החלמה מלאה משבץ מוחי, ובעקבותיו נותרת מגבלה כלשהי. לכל אדם שלקה באירוע מוחי יש להתאים את הליך השיקום שמתאים לו. לעיתים הנכות הנותרת היא מזערית ומאפשרת חזרה למצב התפקודי שהיה לפני האירוע, אולם לעיתים הפגיעה קשה, ויש להתאים את החיים לאחר האירוע למגבלה התפקודית שנוצרה.

 

בשליש הראשון של חיי עברתי אירוע מוחי קשה. קשה מאוד.

הייתי בריאה ונטלתי גלולות למניעת הריון. מה שלא היה לי ידוע באותה תקופה, שלעיתים נדירות מאוד גלולות למניעת הריון גורמות לקרישיות יתר בדם. סיכוי של 25 מיליון לקריש. בכל מקום בגוף.

 

כנגד כל הסיכויים, הקריש שלי התיישב במוח, לא סתם במוח, אלא בווריד הראשי בצד שמאל, והתחיל לגדול.

זה התחיל בכאב ראש מציק שהעיב עליי, המשיך במצבי רוח משתנים וקיצוניים, אובדן שליטה בצרכים, עד שלבסוף איבדתי את ההכרה. הפגיעה הייתה מאסיבית, הוריד הראשי התפוצץ ושטף הדם כיסה כ- 50% מהמוח. סיכוי אפסי להישאר בחיים.

 

בבית החולים אליו הגיע בעלי, נאמר במילים עדינות שכדאי שיתחיל לדאוג לסידורי ההלוויה ולתינוקת. בסיוע של בני משפחה שהתגוררו אז בניו-יורק, העבירו אותי לבית חולים פרטי, שם החלו להלחם על חיי.

כאשר התעוררתי אחרי 10 ימים כל הפעילות בגופי עצרה. הגפיים היו משותקות, איבדתי את היכולת לדבר ולקלוט, הייתי בנתק מהסביבה, לא זיהיתי את הקרובים שלי, לא ידעתי איך קוראים לי, לא ידעתי כיצד אוכלים ואיך הולכים. כל מה שקדם לאירוע, נמחק.


אחרי ההתאוששות הרפואית המפתיעה התחיל תהליך ארוך ומאתגר הרבה יותר, של לימוד מחדש של כל מה שאבד ממוחי.

את הסיפור שלי ניתן לקרוא בספר

"אין לי מילים"